פסק-דין בתיק ת"ק 008596/04

בפני תביעה בגין נזק שנגרם לאופנוע של התובע בתאונה עם מכונית נהוגה בידי הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") ומבוטחת ע"י הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת").

לטענת התובע, הוא נסע בכיכר המדינה בנתיב השמאלי כשלימינו נסע הנתבע. לפתע החל הנתבע לסטות קלות ימינה ופתאום סטה חדות שמאלה ללא איתות או התראה, פגע בצידו הימני של האופנוע והדף אותו אל עמוד שעל הכיכר.

לטענת הנתבע הוא נסע בתנועה איטית כשלפתע בלם רכב שנסע לפניו. הנתבע בלם והסיט מעט את מכוניתו שמאלה. התובע שנסע באופנוע ברווח שבין כלי הרכב שנסעו בנתיב השמאלי לבין המדרכה נבהל ממכוניתו של הנתבע, סטה שמאלה עלה על המדרכה ופגע בעמוד וחזר ופגע במכוניתו של הנתבע.

התובע חזר בחקירתו על גרסתו, והכחיש כי נסע בין טור מכוניות בנתיב השמאלי לבין המדרכה. לטענתו בגרסאותיו של הנתבע במשטרה התעוררו סתירות מהותיות, ועובדה היא שהנתבע מצא לנכון לגשת למשטרה ולתת עדות פעם נוספת שכן הוא חש שגרסתו אינה סבירה.

הנתבע העיד כי נהג בנתיב השמאלי משום שבנתיב הימני ביותר חנו מכוניות ומספר מכוניות אף חנו בחנייה כפולה. לפניו פנה ג'יפ ימינה ובאופן אינסטינקטיבי סטה הנתבע מעט שמאלה וראה לחרדתו את התובע. התובע פגע בעמוד, החליק ופגע בדלת המכונית, שם היתה הפגיעה היחידה שנגרמה למכוניתו. הנתבע הכחיש כי עובר לסטייה הקלה שמאלה הוא סטה ימינה. לטענתו שורש הבעייה בעדות היה בגרסה שמסר לשוטרת שהגיעה אחרי התאונה, שאלה על המקרה, ורשמה את הדברים באופן לא מדוייק ובלי להראות לו את שרשמה. כמו כן העיד כי הוא לא הלך מיוזמתו למשטרה אלא זומן לתת הבהרה לאור אי ההתאמה.

העובדה שבמצב הסופי היה חלקו האחורי של האופנוע תקוע בדלת המכונית עולה גם מדו"ח הפעולה שנרשם ע"י השוטרת שהגיעה למקום לאחר התאונה ומצאה שם את הנתבע (אך לא את התובע שפונה לבית החולים). יחד עם זאת מצילומי הנזק במכונית נראה כי האופנוע השתפשף במכונית לפני שנתקע בה, דבר העולה בקנה אחד עם גרסת התובע.

בהמשך עדותו טען הנתבע כי התובע נבהל משום שגילה שאין לו מספיק מקום לעבור משמאל למכוניות. לדבריו: " יכול להיות שנעשה רווח ו(הוא) האמין שיעבור... אני מניח שראה שאין לו מקום לעבור ואז נצמד למדרכה ואין לו מקום ועלה על המדרכה... אני לא נוסע צמוד לשפה ויכול להיות שהתובע חשב שיש לו מרווח והמרווח לא מספיק ואז הוא סטה. הוא עלה על המדרכה ונתקע עם הפנס והעמוד וכשהאופנוע עשה סיבוב פגע לי (בחלק) האחורי בדלת". דא עקא שהמכונית נפגעה בעיקר בדלת הנהג ונשאלת השאלה כיצד קודם לכן, כשהאופנוע עבר את הפגוש האחורי של המכונית וליד הכנף והדלת האחוריים, היה לו די מקום לעבור.

עפ"י הדו"ח שרשמה השוטרת שהגיעה למקום התאונה זמן קצר לאחריה, נמסר לה ע"י הנתבע כי הוא נסע בנתיב השמאלי מבין 2, רצה לפנות ימינה לז'בוטינסקי אך רכב ב.מ.וו. שהיה בנתיב הימני לפניו, סטה מנתיבו, גרם לנתבע לסטות עם רכבו לצד שמאל והאופנוע שהגיע לפתע משמאלו החליק על המדרכה. הנתבע אינו חתום על הדו"ח ויתכן שנפלו אי דיוקים בין מה שנמסר על ידו ובין מה שהובן ע"י השוטרת ונרשם על ידה. בהודעתו במשטרה ביום 5/8/03 מסר הנתבע כי נסע בנתיב השמאלי, בלי להחליף נתיבים וכאשר לפניו ואחריו מכוניות. רכב שהיה לפניו בלם באופן פתאומי, הוא בלם ואז ראה מצד שמאל אופנוע שמנסה להידחף בין הנתיב השמאלי לבין המדרכה השמאלית. האופנוע פגע בעמוד שעל הדרכה השמאלית, החליק ופגע בדלת הנהג. ב- 19/1/04 מסר הנתבע הודעה נוספת למשטרה. מהפתיח להודעה בה נאמר: " הגעתי לכאן בכדי לחדד מס' דברים" משתמע כי היוזמה להודעה זו היתה שלו. עפ"י הודעה זו נסע הנתבע בנתיב השמאלי מבין שניים כאשר לפניו נסע רכב ב.מ.וו.. התנועה זחלה, הב.מ.וו שנסעה לפניו סטתה בפתאומיות ימינה כדי לפנות לז'בוטינסקי, הנתבע בלם ולא סטה ימינה או שמאלה, ברגע הבלימה הבחין בזוית העין באופנוע משמאלו נוסע באיטיות, נצמד למדרכה ועולה עליה. לדבריו בהודעה שמסר לשוטרת אמר שרכב לפניו סטה ימינה ולכן נאלץ לבלום ולא שהב.מ.וו נסעה בנתיב הימני.

מהאמור לעיל עולה כי גם בהודעות ובעדות שמסר הנתבע, ולא רק ביניהם לבין הדו"ח שנרשם ע"י השוטרת, מתעוררות סתירות מהותיות. יתר על כן, כאמור, עבר האופנוע את כל חלקו האחורי של מכוניתו של הנתבע ומכאן שהיה לאופנוע למצער, די מקום כדי לעבור, ולא יתכן שלפתע מול מחציתו הקדמית לא היה לו מקום לעבור אלא אם הנתבע סטה שמאלה. סטייתו של הנתבע שמאלה גם עולה מעדותו על כך שבאופן אינסטינקטיבי סטה מעט שמאלה.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את גרסת התובע לתאונה ולפיה האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע.

התובע הגיש חו"ד שמאי על הנזק שנגרם לאופנוע, בסך 5,219 ש"ח, ותוספת חו"ד בגין פנס בסך 462 ש"ח וכן חשבונית על תשלום בגין ביצוע חלק מהתיקונים, בסך של 3,119 ש"ח וכן בסך 494 ש"ח. את היתרה טרם תיקן התובע שכן עפ"י עדותו הוא ביקש בכסף שהיה בידו להביא את האופנוע למצב נסיעה. הנתבעים הגישו חוו"ד נגדית ולפיה שומת הנזק נמוכה יותר. בהתחשב בכך שהתיקונים שביצע התובע תאמו את חוו"ד השמאי מטעמו ויש להניח שגם ביצוע יתר התיקונים יהיה תואם, אני מקבלת את חוו"ד השמאי מטעם התובע.

לפיכך זכאי התובע לסך של 462 ש"ח, בתוספת 3,119 ש"ח וכן עבור יתרת הנזק שלא תוקנה על ידו ואשר לא ידוע אם יתקנה סך של 1,780 ש"ח (ללא מע"מ), שכ"ט שמאי בסך 494 ש"ח סה"כ 5,855 ש"ח.

הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 5,855 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 25/7/04 ועד למועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט, כולל הוצאות אגרה, בסך של 300 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התשלום יעשה תוך 30 ימים.

ניתן היום יט' אלול תשס"ד,  5 בספטמבר 2004 בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים, לנתבע 2 לכתובתה: רחוב הירקון 4 בני ברק.

מותר לפרסום מיום 05/09/2004.